מכון הרצג ועמותת של"מ - כנס יצירת משמעות בגיל השלישי 3.4.2016ב-3.4.2016 נערך באוניברסיטת תל-אביב כנס בנושא: "יצירת משמעות בגיל השלישי", ביוזמת תנועת של"מ (שירות לאומי למבוגר)/החברה למתנ"סים, מכון הרצג לחקר ההזדקנות והזיקנה באוניברסיטת תל-אביב והסתדרות הפסיכולוגים בישראל. המפגש נערך כחלק מפעילותו של מכון הרצג למען הקהילה, ומתוך מטרה לתמוך בגימלאים מתנדבים, ובפעילויות התנדבות למען קשישים. הכנס היווה את המפגש השנתי של רכזי ופעילי של"מ ונערך בחסות חברת טבע. תנועת של"מ היא תנועה עממית ארצית להתנדבות, המונה כיום למעלה מ-11,000 מתנדבים בכ-100 סניפים ברחבי הארץ, העוסקים בפעילות התנדבותית קהילתית חשובה בתחומי חינוך, בטיחות, ועוד. האירוע נערך לזכרה של ד"ר יוכי בן-נון ז"ל, שהייתה פסיכולוגית התפתחותית ורפואית בולטת, וכיהנה כיו"ר הסתדרות הפסיכולוגים לשעבר. ד"ר בן-נון ז"ל הייתה גם פעילה במכון הרצג ובתנועת של"מ.

הכנס, בהשתתפות כ-550 איש, היה מוצלח ביותר. להלן סיכום קצר של הרצאותיהן של ארבע מרצות הכנס (לפי סדר א'-ב'): גב' טובה ארצי, פרופ' גלית נמרוד, ד"ר אלינער פרדס וד"ר שרון רמר-ביאל. חתם את הכנס מר שלמה חלימה בהרצאה חווייתית על חוש הומור.

הקול זה הכל – משמעות כישורי התקשורת בגיל המבוגר: גב' טובה ארצי, קלינאית תקשורת בכירה.

ההרצאה עסקה בשינויים במהלך תהליך ההזדקנות, והשפעותיהם על תקשורת בינאישית.

המושג "תקשורת בינאישית" כולל בתוכו את התפקודים החשובים ביותר בחיים כמו דיבור, שמיעה, הבנת-שפה, קריאה וכתיבה. תפקודים אלו יכולים להיפגע במהלך הן תהליך ההזדקנות הבריא והן במהלך תהליך ההזדקנות הפתולוגי, וכאן נכנסים קלינאי התקשורת לפעולה. טיפול של קלינאי תקשורת מסוגל לעזור מאוד לאדם המזדקן הסובל מקשי תקשורת שונים. הקלינאי נעזר בעזרים טכנולוגיים (כמו מכשירי שמיעה) ומשפר את איכות והבנת הדיבור והיבטים שונים של תקשורת בלתי מילולית (כמו שפת גוף). טיפול מוצלח הוא בעל משמעות רבה, כיוון שתקשורת טובה קשורה להיבטים אישיים קריטיים כמו: שמחת חיים, שימור תחושת ערך עצמי, שימור רשתות חברתיות ועוד.

פנאי ומעורבות חברתית בגיל השלישי: פרופ' גלית נמרוד, המחלקה לתקשורת והמרכז הרב תחומי לחקר הזקנה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

ההרצאה עסקה במושג הדוריות, המוגדר כעניין בפיתוח, טיפוח והדרכה של הדור הבא, ובחנה באיזו מידה פעילויות דוריות קיימות בפעילות הפנאי של בני הגיל השלישי ומהי חשיבותן.  

דוריות יכולה לבוא לידי ביטוי בהרבה מאוד מישורים (לדוגמא, במישור הביולוגי היא מתבטאת בהבאת צאצאים לעולם וגידולם, ובמישור התרבותי בפעולות למען הקהילה). דוריות קשורה לעתיד ולחשיבה לטווח ארוך, אך היא קשורה גם לרעיונות של שימור העבר. בנוסף, פעילויות דוריות מאפשרות לאדם לתרום לאחרים, אך גם להיתרם בעצמו על ידי יצירת מקור נוסף של משמעות בחיים. על כן, במציאות בה תוחלת החיים עולה, פעילויות פנאי בעלות אלמנטים דוריים הן בעלות משמעות רבה ביותר.

במחקר איכותני שנערך עם 20 גימלאים אמריקאים, נמצא כי שליש מפעילויות הפנאי שלהם (כגון התנדבות, פעילות פוליטית, פעילות קהילתית וכד') הכילו אלמנטים של דוריות. פעילויות דוריות נעשו מתוך רצון לתרום לחברה, להיות בקשר ולהשפיע על אחרים ועוד. מעניין לראות שרוב הפעילויות דוריות נעשו גם מתוך מטרות עצמיות (הנעה מתוך סיבות אישיות) וגם מתוך מטרות כלליות (הנעה מתוך חשיבה על טובת הכלל). עם זאת, נראה שאלו שהיו יותר בעלי מטרות עצמיות הפגינו רמות מעורבות ומחויבות גבוהות יותר בפעילויות הדוריות, יחסית לבעלי המטרות הכלליות. בסופו של דבר הם היו גם בעלי השפעה רבה יותר, כיוון שהם קיבלו סיפוק וגאווה מתוצאות הפעולות שלהם ומתרומתן לאחרים. בגלל המאפיינים המיוחדים של אוכלוסיית המחקר קשה להכליל את מסקנותיו, אבל ניתן לומר בזהירות שהממצאים מדגישים את הצורך לספק מטרות עצמיות (למשל, תחושת גאווה אישית, אתגר ותחושה שאחרים נחוצים לך) עבור הגימלאי המתנדב. 

חוסן והרחבת מעגלי נדיבות והתנדבות: ד"ר אלינער פרדס, פסיכולוגית קלינית, חוקרת ומרצה

הרצאתה של ד"ר אלינער פרדס עסקה בקשר שבין התנדבות לחוסן נפשי בראי תיאוריית ההתקשרות.

פעילות התנדבותית משמעותית עשויה לתרום לבריאות ולרווחה של לאורך מעגל החיים. על כך מצביעים מחקרים רבים. ברם, לא כל התנדבות מהווה מקור לחוסן. נפשי. כאשר אנשים מתנדבים לסייע לאחרים, הם יכולים לחוות קשת רחבה של רגשות: לצד תחושות סיפוק יכולות להתעורר גם תחושות תסכול, פגיעוּת, תקיעות וחוסר אונים, ואלה יכולים להוביל לשחיקה. הרצון הטוב בעשייה למען הזולת עלול להישחק במפגש עם המורכבויות שבמציאות.

ד"ר פרדס ביקשה למצוא מהם הגורמים המנבאים שחיקה ומה עשוי להפוך את הפעילות ההתנדבותית למקור של סיפוק לאורך זמן. שלושת המחקרים שתארה על מתנדבים פעילים (מעל שנה) מצביעים על הקשר בין משמעות וחוסן. נמצא קשר בין מקורות התמיכה והעוגנים (הפנימיים והחיצוניים) של המתנדבים עצמם, ובין סיפוק הקשור לנתינה לזולת (compassion satisfaction). תחושת ה"בסיס הבטוח" בקרב המתנדבים – גם זו הנובעת ממודלים פנימיים של "מהם יחסים" ומחוויות מטיבות של קבלת תמיכה בעת משבר בחייהם האישיים וגם זו הנובעת מזמינות מקורות תמיכה חיצוניים– ממתנת את הסיכון ל"הידבקות רגשית" ותורמת לסיפוק בהתנדבות. תחושת ביטחון בתמיכה של רכז או מדריך, קבוצת העמיתים, חברים ו/או בני משפחה ממתנת את התפתחות השחיקה ותורמת לתחושת משמעות ולחווית הסיפוק

מן המחקר מתבהרת חשיבותם של שלושה גורמי מפתח בחוויית הסיפוק במסגרת ההתנדבות:

שייכות: ככל שחזקה יותר תחושת השייכות של המתנדב לצוות ולארגון, כך גם עולים הסיכויים שיחווה את הפעילות ההתנדבותית כחוויה מספקת, עשירה ומעצימה, גם כשזו כרוכה בקשיים.

למידה: ככל שהמתנדב חש שהוא מקבל כלים מתאימים לפעילות ההתנדבותית, ושזו גם מספקת לו הזדמנויות ללמידה, כך קטנים הסיכויים לשחיקה ונשירה.

משמעות: כדי שההתנדבות תתרום לחוסן, חשוב שהיא תיחווה כתורמת בעיני המתנדב. ככל שמתנדבים מוצאים משמעות בתרומה שלהם בפעילות ההתנדבותית כך פוחתים הסיכון לשחיקה, גם אם פעילות זו כרוכה בהתמודדות עם לחץ ותסכול.

בבדיקת השפעתו של גיל המתנדבים על תחושת הסיפוק הנובעת מהתנדבות נמצא כי מתנדבים מבוגרים הפגינו ביטחון רב יותר מהמתנדבים הצעירים יותר ביכולתם להתמודד עם מצבים מורכבים. מתנדבים מבוגרים נטו לגלות סבלנות וסובלנות רבה יותר בהתמודדות עם תסכולים ולהתאכזב פחות כאשר נדחתה הצעתם לעזור או כאשר לא נראו "תוצאות" למאמציהם. יתרונות נוספים של הגיל היו יצירתיות במציאת פתרונות במצבים מאתגרים ויכולת לשאת, לווסת ולחוות בו זמנית רגשות סותרים, חיוביים ושליליים. עבור חלק מהמתנדבים המבוגרים יותר, משמעות הנתינה נמצאה קשורה לחויה של תיקון ודאגה לעתיד טוב יותר. אחד הביטויים לכך הייתה יוזמה לשיתוף בני משפחה, ילדים או נכדים בפעילות הקהילתית, וביטוי למעורבות פעילה ונתינה כדרך חיים - מסורת הנמסרת מדור לדור​.

בין מעורבות להתערבות: על טבעה התרבותי של ההתנדבות: ד”ר שרון רמר-ביאל, סוציולוגית ואנתרופולוגית של הגיל, חוקרת, מרצה ויועצת

ההרצאה עסקה במאפייני ותפישת פעולת ההתנדבות בחברה.

המתנדבים בחברה של היום סובלים מעומס רב: יש להם התחייבויות משפחתיות ותעסוקתיות רבות. יחד עם זאת, הם מרגישים שהם חייבים לעשות פעולות התנדבותיות. עד כמה הרצון שלהם מתרגם לפעולה? בחברה אינדיבידואליסטית, גם תפישת ההתנדבות משתנה. בעבר, ההתנדבות הקלאסית הייתה חד צדדית (המתנדב תורם אבל אינו נתרם), קבועה, מחייבת ומבוססת על זהות מסורתית/קהילתית. כיום הורחב מושג ההתנדבות: ההתנדבות כבר אינה קבועה ומחייבת בהכרח (יכולה להיות התנדבות בהיקף מצומצם ובכמה מקומות וסוגים: למשל, התנדבות תיירותית, התנדבות מרחוק ועוד ועוד), התורם יכול גם להיתרם ע"י ההתנדבות (לדוגמה, התנדבות על חשבון שעות העבודה או שילוב בעלי מוגבלויות בחברה), ובנוסף, היום מתנדבים בכל גיל ובמגוון מסגרות. כיום, תחום ההתנדבות התרחב מאוד ושיעורי ההתנדבות גבוהים יותר יחסית לעבר, אולי מכיוון שהקונפליקט בין התנדבות לחיים האישיים הצטמצם מאוד – כיום המטרה היא לשלב בין ההתנדבות לבין החיים האישיים, וההתנדבות נתפשת גם כאמצעי למימוש עצמי.