מאמרים:
על הפנים: תרגיל בסוציולוגיה של הבינאנושי / רונן שמיר
סיפורו של הגוף: חוויות גוף-זהות של נשים מטופלות פוריות / הילה העליון
מי לומד מה, היכן, מדוע? השלכות חברתיות של ההתרחבות והגיוון במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל / חנה איילון
במעלה המדרגות היורדות: התרחבות וריבוד במערכות חינוך / אייל בר-חיים, מאיר יעיש ויוסי שביט
השילוב הראוי: נשים בקורס טיס מפרספקטיבה של תרבות ארגונית / יובל צור ואביעד רז
מנכיחים את הגלובלי: בנק ישראל ופוליטיקת ההכרח של הניאו-ליברליזם / דניאל ממן וזאב רוזנהק
צמיחתו של שדה הניהול בישראל כדינמיקה בשדות חופפים / מיכל פרנקל
הזמנה למתווה פוסט-חילוני לחקר החברה בישראל / יהודה שנהב
ביקורות ספרים
מאמרים
מאמר זה מציג תרגיל בסוציולוגיה של הבינאנושי. סוציולוגיה זו מבוססת על: 1) הבחנה אנליטית בין התנסויות הנובעות מקשר בלתי אמצעי בין בני אדם ובין כאלה המתווכות באמצעות קטגוריות וזהויות קולקטיביות; 2) התרסה נגד התמקדותה של הסוציולוגיה בממד הקטגורי והקולקטיבי. המאמר מתחקה אחר אפשרויות החקירה הנובעות מהנחות היסוד הללו באמצעות התמקדות במעמדן של הפנים ובמקומו של המבט ביחסים חברתיים. כמו כן, המאמר מתחקה אחר תהליכי אובייקטיביזציה של הפנים ומנתח תהליכים אלו כביטוי למערכי שליטה, השתקה וקיבוע מרחבי. חלק נוסף במאמר מרכך פרשנות זו ומצביע על אפשרויות פרשניות נוספות לניתוח פנים ומבט. בייחוד נדונה במאמר שאלת הרלוונטיות של הסוציולוגיה של הבינאנושי כמפתח להבנת הסוציולוגיה של “החברתי”, הן בגרסתה ההגמונית והן בגרסתה הביקורתית.
טיפולי ההפריה החוץ–גופית מייצרים משמעויות חדשות לגוף הנשי; המרחב הגינקולוגי עתיר בשיחים מנרמלים וממשמעים הנאבקים על הגדרת הגוף, לכן יש חשיבות רבה להבנת “דימויי הגוף” כביטוי למערכת היחסים הדיאלקטית המתווכת בין “סוכן פנימי פעיל” לבין “סוכן חיצוני חברתי”. מאמר זה שואב מהמחקר הסוציולוגי העכשווי בנושא “גוף” ומהדיון הפמיניסטי על לצורך המחקר נוסח ריאיון מובנה–למחצה, שמטרתו לחשוף מטופלות פוריות. את המשגות הגוף, הזהות והרגש של נשים ישראליות מטופלות פוריות. מממצאי המחקר עולה כי קריאת “דימויי הגוף” חושפת את עמדות הכוח של מטופלות הפוריות. “דימוי הגוף” פועם כאלפי נימים דקים ומשפיע על תיחום גבולות הגוף, על הבחירה להביע כאב או לחלופין על הבחירה להשתיקו. “דימויי הגוף” מעידים על כך שלצד התמסרות הגוף לפרקטיקה הרפואית, קיימת גם אפשרות לנהל משא ומתן.
המאמר משווה את הדיוקן החברתי של תלמידי מכללות לזה של תלמידי אוניברסיטאות ובוחן את הגורמים להבדלים בבחירת מוסד לימודים של קבוצות חברתיות שונות. הממצאים מלמדים שבני קבוצות מקופחות נוטים בדרך כלל להעדיף את המכללות על פני האוניברסיטאות מסיבות שונות. מזרחים נוטים להעדיף את המכללות להוראה, בעלות האוריינטציה היישומית, ואת המכללות הפרטיות, המעניקות הזדמנות לרכוש מקצוע יוקרתי ומתגמל כלכלית בלי להציב דרישות קבלה מקבילות לאלה של האוניברסיטאות. הבדלים מעמדיים בבחירת מוסד לימודים נובעים בעיקר מהבדלים בנתונים הלימודיים. תושבי הפריפריה מעדיפים את המכללות האזוריות בשל מיקומן הגיאוגרפי, אך בני ובנות קבוצות מקופחות תושבי המרכז מיטיבים לנצל את ההזדמנויות שמציעות מכללות אלה. התרחבות המערכת חסרה השפעה של ממש על פערים מגדריים. המאמר דן בהשלכות ממצאים אלה על אי שוויון חברתי בישראל.
מאמר זה סוקר את הספרות האמפירית העוסקת בשינויים לאורך זמן באי שוויון בהזדמנויות ההשכלתיות בחברות מודרניות. החלק הראשון מוקדש להצגת הטיעונים התיאורטיים הכלליים על ריבוד השכלתי, והשני מתמקד בטיעונים בעד ונגד שינויים לאורך זמן בריבוד השכלתי. החלק השלישי מסכם את הגישות המתודולוגיות העיקריות המשמשות בחקר השינויים לאורך זמן של אי שוויון השכלתי. החלק הרביעי דן בהשפעת ההתרחבות של מערכת ההשכלה על ריבוד השכלתי, והחמישי מעמיד למבחן את השערת היציבות של אי השוויון ההשכלתי. בחלק האחרון אנו מסכמים את עיקרי המחקר הישראלי בנושא. סקירתנו מאששת חלקית את השערת היציבות של אי השוויון ההשכלתי. למרות עדויות בספרות לצמצום אי השוויון ההשכלתי ־ בעיקר בתקופה שמיד אחרי מלחמת העולם השנייה, וברמות ההשכלה הנמוכות ־ אי השוויון ההשכלתי נותר יציב למדי ברמות ההשכלה הגבוהות. הדבר נכון גם בישראל.
במשך שנים רבות הוגבל שילוב הנשים בצה“ל לתפקידי מנהלה, הדרכה ותמיכה באופן ששעתק בידול ונחיתות מגדרית בצבא ולאחר מכן באזרחות. קורס טיס, שהחל לקלוט נשים כבר ב-1996, נתפס כמקרה מבחן להשתלבות. מחקר זה מנתח באופן איכותני וכמותני את תחילת כניסתן של נשים כחניכות לקורס טיס בשנים 1999-1996. נמצא שדפוס השילוב נע מבידול בגיבוש להיטמעות במבחני הטיסה. תהליך זה משקף דרישה ארגונית להידמות לדמות הטייס האידיאלי, המובנית על בסיס מאפיינים גבריים, בד בבד עם העלאת רף הקבלה לנשים, קבלה שמלכתחילה ייצגה שינוי תפעולי ולא ערכי ומהותי. נוכח ממצאים אלה מבהיר הדיון את תפקידו של קורס טיס כמנגנון סוציאליזציה, האחדה ושימור תרבותי, ותורם להבנה של ממדי התהליך, ההדדיות והמורכבות הכרוכים בשילוב של מיעוט בתוך רוב בארגון ששואף לשמר את תרבותו הקיימת.
במאמר זה אנו בוחנים את הטרנספורמציה של הכלכלה הפוליטית בישראל ומתמקדים ביחסי הגומלין בין תהליכים גלובליים ובין הפעילות של שחקנים פוליטיים מקומיים. לעומת התפיסה המניחה שקיים קשר סיבתי ישיר בין גלובליזציה ובין ההתעצמות של עקרונות ניאו-ליברליים, אנו טוענים שיש לבחון את האופנים שבהם לוגיקות גלובליות מונכחות בשדה המקומי על ידי שחקנים פוליטיים מקומיים. מנגנון מרכזי להנכחת הגלובלי הוא ניהול של פוליטיקת ההכרח, המציגה את האימוץ של פרקטיקות ניאו-ליברליות כנכפה באופן בלתי נמנע על ידי תכתיבי הגלובליזציה. אנו מראים איך במטרה להציג את הפרויקט הניאו-ליברלי כהכרחי, וכך לקדם את מיסודו, בנק ישראל מגייס שלושה ממדים מרכזיים של הגלובליזציה: העוצמה הנורמטיבית של תבניות מוסדיות דומיננטיות בשדה הגלובלי, עוצמת הכפייה של הארגונים הפיננסיים הבינלאומיים והעוצמה המבנית של השווקים הפיננסיים הגלובליים.
המאמר בוחן את צמיחתו של שדה הניהול בישראל במחצית השנייה של שנות החמישים כדינמיקה שמתרחשת באזור החפיפה שבין שדה הכוח הפוליטי המקומי ובין שדה הכוח הגיאופוליטי של התקופה, המאורגן סביב המלחמה הקרה ושאיפתה של ארצות הברית להבטיח את זיקתה של ישראל לגוש המערבי. באמצעות התמקדות בשלושה אירועי מפתח ־ דו“ח מומחי מכון סטנפורד, הראורגניזציה ב“סולל בונה” והקמת המרכז הישראלי לניהול (מי“ל) ־ יצביע המאמר על מכלול האינטרסים שעיצבו את שדה הניהול החדש, וכן על האופן שבו השפיעו הגיון הפעולה שאפיין את כל אחד מהשדות ודפוסי הפעולה וההון שזכו בהם ללגיטימציה על צמיחתם של מוסדות הניהול העיקריים ועל הפיכתו של שיח הניהול הפרופסיונלי ל“משטר של אמת” בישראל.
הפרספקטיבה הפוסט-חילונית מניחה שאין גבול ברור בין הקטגוריות דת וחילוניות, ושהדיכוטומיה ביניהן אינה אלא ארטיפקט תרבותי שמאלץ התמיינות מלאכותית. במאמר זה אני מציע מתווה פרוגרמתי לדיון במושג פוסט-חילוניות ומבקש לברר את משמעויותיו ביחס למדעי החברה. בדיון זה אבחין בין ניתוח גנאלוגי, שגורס שתיאולוגיה היא מקור המושגים, ובין ניתוח אנלוגי, שגורס שמושגים חילוניים במדעי החברה הם אנלוגיים למושגים מהשיח התיאולוגי (בעיקר התיאולוגיה-הפוליטית). לבסוף אקרא את הסוציולוגיה של החברה בישראל מנקודת מבט פוסט-חילונית: אבחין בין פוסט-חילוניות במשמעות טמפורלית (כלומר של תקופה) ובין פוסט-חילוניות במשמעות אפיסטמולוגית (כלומר פוסט-סטרוקטורליסטית) ואצביע על התובנות שמעלה נקודת מבט זו ועל אופני הכינון של מושגים סוציולוגיים בהקשר זה.
על: חברה וכלכלה בישראל: מבט היסטורי ועכשווי / בעריכת אבי בראלי, דניאל גוטווין וטוביה פרילינג
יובל יונאי
על: זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי / מאת אורנה ששון-לוי
תמר כתריאל
על: The Men We Loved: Male Friendship and Nationalism in Israeli Culture / by Danny Kaplan
דניאל מונטרסקו
על: Women in Agriculture in the Middle East (Prespectives on Rural Policy and Planning) / edited by Pnina Motzafi-Haller
עזיזה כזום
על: נשים, משפחה ושואה / בעריכת אסתר הרצוג
חנה הרצוג
על: Beyond Anne Frank: Hidden Children and Postwar Families in Holland / by Diane L. Wolf
אסתר הרצוג
על: זהויות יהודיות בעידן רב-מודרני / מאת אליעזר בן-רפאל וליאור בן-חיים
לואיס רוניגר
על: לחיות עם הסכסוך: ניתוח פסיכולוגי-חברתי של החברה היהודית בישראל / מאת דניאל בר-טל
אליעזר בן-רפאל
על: חוסן הקהילה - הון חברתי בקיבוץ / מאת אברהם פווין
מנחם טופל
על: בסוד השיח החרדי / מאת קימי קפלן
שלמה טיקוצינסקי
על: רוקדים בשדה קוצים: העידן החדש בישראל / בעריכת עידו תבורי
יוסף לוס
על: על המקום / מאת זלי גורביץ'
עידו יואב
על: ואדי סאליב: הנוכח והנפקד / מאת יפעת וייס
סמדר שרון
על: ציונות והביולוגיה של היהודים / מאת רפאל פלק
דפנה הירש
